גז"ד למורשע בנהיגה בשכרות סכון חיי אדם, חבלה חמורה ועוד

1.         הנאשם לפניי הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 31.5.10, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק; נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד סטרי, לפי סעיף 68 לפקודה יחד עם תקנה 37 לתקנות התעבורה; ואי ציות להוראת תמרור, לפי סעיפים 62(8), 68 ו-38 לפקודה יחד עם תקנה 22 לתקנות התעבורה.

2.         תמצית עובדות כתב האישום

ביום 20.9.08, בשעות הלילה, בילה הנאשם בפאב ה"ינקל" בקרית-שמונה, שם שתה אלכוהול בכמות בלתי ידועה. בסמוך לשעה 04:30 לפנות בוקר עזב הנאשם את הפאב ברכבו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. בהגיע הנאשם לכיכר באזור התעשייה הדרומי של קריית-שמונה, כשברכבו 3 נוסעים נוספים, הקיף את הכיכר בנסיעה מהירה בניגוד לכיוון התנועה. באותה העת עברה במקום ניידת משטרה, ומשהבחין בה הנאשם כיבה את אורות רכבו והחל להימלט בנסיעה מהירה. השוטרים דלקו אחר רכב הנאשם כשאורות הניידת הכחולים מהבהבים ותוך כריזה לנאשם לעצור את הרכב. הנאשם התעלם מהוראות השוטרים והמשיך בנסיעתו הפרועה; חצה שני צמתים ברמזור אדום; ועקף ניידת נוספת שחסמה את נתיב נסיעתו.

רגעים ספורים לאחר מכן, בצומת הרחובות שפרינצק וגבעת שחומית בקריית-שמונה, סטה הנאשם מנתיב נסיעתו אל הנתיב הנגדי ופגע בעוצמה רבה ברכבו של יעקב חיון (להלן: "המתלונן"). כתוצאה מהתנגשות זו נפצע המתלונן באורח קשה מאוד תוך הגבלתו עד עצם היום הזה והפיכתו ל"שבר כלי", כפי שעולה מן החומר הרפואי שהוגש לעיון בית המשפט.

3.         טיעוני הצדדים לעונש

באת-כוח המאשימה הצביעה בטיעוניה על הנזק הרב שנגרם למתלונן עקב ההתנגשות, ועל הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות מסוג זה, לאור המחיר היקר אותו משלם הציבור מדי יום עקב התנהגויות דומות. לדבריה, נסיבות העושה במקרה זה מצביעות אף הן על הצורך בהחמרה במקרה הספציפי, בהינתן עברו הפלילי המכביד ובדגש על עברו בתחום עבירות התעבורה.

המתלונן העיד בפניי במסגרת טיעוני המאשימה לעונש, ומעדותו, כמו גם מן החומר הרפואי הרב שהוגש במהלך עדותו, מבקשת באת-כוח המאשימה ללמד על התוצאות הקשות של מעשי הנאשם.

לסיכום מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע אשר יתאם את רף הענישה בעבירות מסוג זה. עוד ביקשה להפעיל את עונש המאסר על תנאי אשר תלוי ועומד נגד הנאשם בת"פ 1045/05 (מחוזי נצרת) וזאת במצטבר לעונש המאסר שייגזר עליו בתיק זה; וכן עונש של מאסר על תנאי ארוך ומרתיע; פסילה בפועל לתקופה משמעותית; פסילה על תנאי; הטלת קנס; וחיוב בפיצוי למתלונן.

מנגד, הסנגור ציין בפני בית המשפט את המלצות שירות המבחן; את הודאתו של הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי; את גילו הצעיר; ואת השינוי שחל, לכאורה, באורח חייו לאחר המקרה המתואר בכתב האישום. לפיכך מבקש הסנגור לנהוג בנאשם באופן מידתי, כלשונו, מבלי לתת פורקן לרגש הנקמה.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו וביקש כי תינתן לו הזדמנות לשקם את חייו.

4.         תסקיר שרות המבחן

מן התסקיר עולה כי הנאשם ביצע את העבירות לאחר שתיית כמות לא מבוטלת של אלכוהול, כך לדבריו, ובשל עובדה זו החליט לנוס מפני השוטרים.

לאחר סקירת נסיבות חייו ועברו הפלילי, לרבות בתחום התעבורה, המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור למשך 300 שעות בהתאם לתכנית שתגובש במסגרת שרות המבחן, וכן צו מבחן למשך שנה וחצי.

5.         דיון והכרעה

אין בידי לקבל את המלצת שרות המבחן אשר מכוונת כולה לשיקומו של הנאשם מבלי לתת מענה לשיקולים של הרתעה וגמול, אשר הינם ממטרותיו של המשפט הפלילי.

6.         הנאשם בתיק זה אינו אדם שמעד בפעם הראשונה בחייו, ומן התסקיר עצמו עולה כי הוא גרם בעבר לתאונה קשה שתוצאותיה חמורות מאוד, שעה שהחליט ליטול לידיו "טרקטורון" מבלי שהחזיק ברישיון נהיגה. הנאשם דרס בנסיבות אלה את בן-דודו אשר הפך ל"צמח" עקב התאונה.

בסך הכול לחובת הנאשם ארבע הרשעות בעבירות פליליות רגילות ועוד שבע הרשעות בתחום עבירות התעבורה, מהן ארבע עבירות בגין נהיגה בשכרות. בין היתר הנאשם הורשע בעבר בביצוע שוד מזוין וכן בעבירות של חבלה חמורה וחבלה בנסיבות מחמירות.

7.         מן המקובץ לעיל עולה כי אין מדובר בנאשם נורמטיבי בדרך כלל, ושבריחתו מן השוטרים במקרה זה, תוך סיכון חייהם של היושבים ברכבו ושל המשתמשים האחרים בדרך, אינה בגדר "אפיזודה" חד פעמית אלא מעשה התואם את אורחות חייו, את דפוסי חשיבתו ואת יחסו המזלזל כלפי החוק.

            אין זה מתקבל על הדעת כי אדם אשר גרם במעשיו הפליליים לתוצאות כל כך קשות כלפי חפים מפשע, בהזדמנויות שונות, יקבל מבית המשפט הזדמנות נוספת. הכרעה שכזו יש בה משום לעג למאמצי ההרתעה של בית המשפט והיא מתעלמת לחלוטין מן האינטרס הציבורי, הכולל, לצד שיקול ההרתעה, גם שיקול של גמול כלפי העושה.